צו מאסר לחייב בפשיטת רגל - האמנם ובאיזה תנאים ? ​

פקודת פשיטת הרגל מאפשרת מחיקת חובות לחייב שאין לו האפשרות לשלם לנושים שלו את מלוא החובות שצבר.

אם בעבר מטרת הפקודה הייתה למקסם את סך החובות שהחייב יחזיר לנושיו, הרי שאין ספק שכיום, ולמעשה מאז הרפורמה בפש"ר, המטרה המרכזית של הפקודה הינה - שיקום החייב.

כתוצאה מכך, הליך פשיטת הרגל כבר לא נחשב ממזמן כ"כתם", אלא רק כהליך כלכלי לגיטימי לארגון מחדש של מצבו הכלכלי של החייב.

מדובר בהליך שנמשך על פי רוב כ- 4.5 שנים עד להפטר מלא מכל החובות שהחייב צבר טרם כניסתו להליך פש"ר.

לאור הפופולאריות העצומה שההליך צבר, שכן, "ההמון הפשוט" גילה שלא רק טייקונים יכולים לעשות "תספורת". גם הם. "הקטנים", והסטטיסטיקה מלמדת כי משנה לשנה מוגשות יותר בקשות לפשיטת רגל.

כתוצאה מרבבות מבקשי פשיטת הרגל, מערכת פשיטת הרגל עמוסה לעייפה.

במצב זה, יש חייבים הנמצאים בפשיטת רגל והמנצלים עומס זה: לא מקיימים התחייבויותיהם במסגרת הליך פשיטת הרגל, ומקווים שיעבור זמן רב עד שמישהו ישים לב לכך.

הנושים  - נשחקים, מאבדים תקווה "להיפגש עם הכסף", ואם בעל התפקיד הממונה על החייב - "המנהל המיוחד" או ה"נאמן" - לא נמצא 'עם יד על הדופק' בתיק - לעיתים חייב נוכל יוצא נשכר.

יודגש, כי תנאי מרכזי לכך שכונס הנכסים הרשמי ובית המשפט יאפשרו מחיקת חובות ושיקום החייב הינו - שהחייב מתנהל בתום לב, ולא מנצל את הפקודה ע"מ להתחמק מהליכי גבייה בלבד.

תום הלב של החייב נבחן בעיקר בשני אלו:

א.         אופן יצירת החובות.

ב.         אופן התנהלות החייב לפני ותוך כדי הליך פשיטת הרגל.

התנהלות חייב בתום לב במהלך פשיטת הרגל, מחייבת אותו, בין היתר, לשתף פעולה עם המנהל המיוחד, לענות לשאלותיו, להמציא לו מסמכים חיוניים לבחינת היקף רכושו, להגיש דוחות במועדים שנקבעו, ולשלם את התשלום שנפסק כתנאי לעיכוב ההליכים.

כאמור, ישנם חייבים שמנצלים את המערכת ע"מ שלא לשלם ולו מקצת מחובותיהם.

על מנת להרתיע חייבים לנהוג בחוסר תום לב, מאפשר סעיף 179 לפקודת פשיטת הרגל מאסר בשל אי-ציות .

יודגש, כי בעבר, ועד לבג"צ פר"ח שניתן בשנת 1993,  ניתן היה לאסור חייבים שלא משלמים חובותיהם בתיקי ההוצאה לפועל. לאחר מכן בוטלה יכולת המאסר ללא חקירת יכולת, עד שזכות מאסר בגין חוב אזרחי בוטלה כליל - פרט לחוב בתיק מזונות.

בהליך פשיטת רגל , כאמור, יכולת מאסר חייב בשל אי תשלום חובות אזרחיים - לא בוטלה.

נציין כי למרות סעיף החוק, בית המשפט מקמץ מאוד בסנקציה קשה זו.

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון - "מתן צו למאסר חייב לפי סעיף 179 לפקודה הוא אמצעי חריף וקיצוני, ומשכך השימוש בו ייעשה כמוצא אחרון ותוך נקיטת משנה זהירות".

נקבע כי בית המשפט יאשר סנקציה זו רק אם השתכנע שהחייב מסוגל לקיים את חיוביו ואף על פי כן נמנע מכך בכוונה תחילה, וכן - שלא ניתן לגרום לו לבצעם בדרכים אחרות ומידתיות יותר.

כתוצאה מהגבלות אלו על יישום סנקציית המאסר, נהוג לאפשר תחילה לחייב לפרוס את החוב שהצטבר למספר תשלומים. אם עדיין אין הוא משלם החוב, יש להוכיח  את הכנסות החייב והתא המשפחתי טרם שיאושר צו מאסר.

רק אם יוכח כי יש בידי החייב את יכולת התשלום, ובכל זאת הוא נמנע מתשלום החוב שצבר, וגם לאחר שניתנה לו ההזדמנות לפרוס אותו לתשלומים, עשוי בית המשפט להגיע למסקנה כי החייב עושה דין לעצמו ומסרב לעמוד בתשלומים שנקבעו לו לקופת הכינוס, תוך הותרת הנושים בחוסר אונים.

התנהלות מעין זו תאושר כנכנסת לגדר המקרים החריגים המצדיקים מאסר חייב, כאשר תכלית המאסר אינה ענישת חייב, אלא כפייה לביצוע החלטות בית המשפט, ויינתן כנגדו צו מאסר.

​